1. הקדמה:
"בעולם הזה לא קיים דבר וודאי מלבד מוות ומיסים" - בנג'מין פרנקלין.
בזמן שעל הנושא של מיסים עוד ניתן להתווכח, מחזור החיים של בני האדם נגמר תמיד באותה הצורה. על פי החוק הישראלי (ובפרט חוק הירושה תשכ"ה-1965) ישנן שתי אפשרויות לחלוקת רכוש כשאדם הולך לעולמו - ירושה על פי דין וירושה על פי צוואה. כל אחד מהנושאים האלו הוא מורכב כשלעצמו ומובן היטב בעיקר לעורכי דין העוסקים בתחום. למען הפשטות יוסבר, צוואה היא האפשרות על פיה קובע אדם כיצד לנהוג ברכושו לאחר מותו וירושה על פי דין מהווה את ברירת מחדל על-פיה החלוקה מבוצעת בהתאם לסט כללים שנקבע בחוק. צוואה הדדית היא צוואה (או שתי צוואות) אשר נערכות על בסיס הסתמכות (הסכמה) הדדית בין בני זוג[1]. בצוואה הדדית הצדדים מצווים כיצד יחולק רכושם, בין השאר כתוצאה מהסתמכות או ההבנה כי בן זוגם לא ישנה את צוואתו. הצוואה ההדדית הנפוצה ביותר (שהיא גם הצוואה הנפוצה ביותר בכלל) היא כזו בה בני זוג מורישים את רכושם האחד לשני במלואו על מנת (ותוך הסתמכות על כך) שבן הזוג יעשה ברכוש כרצונו אך יוריש לילדיהם המשותפים את שנותר מהרכוש כשילך לבית עולמו.
2. הסיבות לעריכת צוואה הדדית:
הכללים הקבועים בחוק למקרה בו אין צוואה (ירושה על פי דין), אינם גמישים ומניסיוני האישי בדרך כלל אינם משקפים את רצונות בני הזוג. בשל חוסר התאמה זה ומאחר וחוק מטבעו אינו מתייחס לצרכים, למורכבות ולייחודיות של כל משפחה, בישראל מקרים רבים של סכסוכים הסובבים סביב נושא הירושה. סכסוכים אלו מגיעים בחלק מהמקרים לכדי מריבות, בתי המשפט ולמרבה הצער אף "מפרקים" משפחות.
כך למשל, לקוחותיי בדרך כלל מעדיפים שהנכסים שברשותם יועברו לבן/בת זוגם לאחר מותם (לפעמים תוך דרישה לשמירה על הנכסים עד להורשתם לילדיהם) וזאת בניגוד למצב החוקי על פיו הנכסים מחולקים בין הצאצאים לבן/בת הזוג של המנוח/ה [2].
המקרה בו בני זוג מבקשים להימנע מהסדרי ברירת המחדל שנקבעו בחוק על ידי עריכת צוואות הוא מקרה נפוץ ביותר (וטוב שכך) ואולם במקרים רבים צוואה "רגילה" (בניגוד לצוואה הדדית) איננה מספיקה.
הבעיה העיקרית בצוואות "רגילות" נובעת מכלל חשוב בדיני הירושה - "החופש לצוות". על פי כלל זה, כל אדם זכות לעשות ברכושו לאחר מותו כפי שיראה לנכון. כך, החקיקה (לרבות בסעיפים 8 ו-27 לחוק הירושה) והפסיקה בישראל, מדגישים את הזכות של אדם לחזור ולקבוע את שיעשה ברכושו לאחר מותו, עד ליומו האחרון (בהנחה שהוא כשיר לכך מבחינה קוגניטיבית).
החיסרון שטבוע בכלל זה הוא שעל מנת להגן על חופש הציווי, אנו פוגעים ביכולת של אחרים להסתמך על תוכן הצוואה. כלומר, לא ניתן להסתמך על צוואה "רגילה" מאחר שתמיד (אלא במקרה של צוואה הדדית) ניתן לשנות אותה על פי רצונו של המצווה בכל צורה ובאופן חד צדדי. כך למשל, מצווה יכול לשנות צוואתו (בצוואה רגילה) תמיד ומבלי שקיימת חובה לעדכן אף אחד או להתחשב בהבטחות או הגבלות שניתנו בעבר בעניין זה (לרבות בצוואה קודמת).
כך למשל, אם אדם כתב בצוואה "רגילה" שיוריש את נכסיו לחברו ועל בסיס זה חברו שראה את הצוואה מעניק לו סכום כסף, חברו עושה (מבחינה משפטית) טעות. הסיבה לכך היא שאותו האדם יכול בכל עת (גם לאחר קבלת הכסף) לשנות את צוואתו ללא כל מגבלה (ומבלי לעדכן את אותו "החבר"). האפשרות לבצע שינוי מסוג זה קיימת אפילו במקרה בו כתוב באותה הצוואה במפורש כי הוא מתחייב שלא לבצע בה כל שינוי. הסיבה לכך היא שסעיף המגביל את יכולתו של אדם לשנות את צוואתו אינו תקף בהתאם לדיני הירושה.
3. חשיבות הצוואה ההדדית:
בפועל בני זוג מסתמכים במקרים רבים זה על צוואתו של זו אף על פי שהדבר פוגע לכאורה בחופש לצוות. על כן, בתי המשפט נאלצו לייצר לאורך השנים כלי משפטי שנקרא "צוואה הדדית", כלי אשר מאפשר להתייחס לכך שבפועל מתקיימת במקרים רבים הסתמכות הדדית של בני זוג בעריכת צוואותיהם. על מנת להסדיר כלי זה בחוק, באוגוסט 2005 תוקן תיקון 12 לחוק הירושה וקבע את סעיף 8א לחוק. כלי משפטי זה מנסה לאזן בין החופש לצוות לבין הצורך לאפשר לבני זוג להסתמך אחד על צוואתו של השני/ה.
ניקח לדוגמא מקרה בו שני בני זוג מתגוררים בבית שבבעלותם ולהם 2 ילדים. במקרה זה, בהיעדר הייחודיות של צוואות הדדית, לא ניתן היה לקבוע כי א- נכסי בני הזוג המנוח יועברו לבעלות בן הזוג שנותר בחיים; וב- שאותו בן הזוג יוריש את הרכוש שירש וכן את הרכוש שבבעלותו (קודם לירושה) לילדיהם לאחר מותו. הסיבה לכך היא שבצואה "רגילה" סעיף שקובע כי בן הזוג היורש יעביר את כלל נכסיו לילדים במותו פוגע בחופש לצוות ועל כן אינו אפשרי.
למעשה לצוואה הדדית שני פנים – האחד – היא מאפשרת לקבוע סעיפים בצוואה שבעבר היו נפסלים מאחר והם מסתמכים על צוואה אחרת ועל כן מגבילים את חופש הציווי. והשני – היא מגנה על שני הצדדים מכך שיבוצע שינוי בצוואה עליה הסתמכו ללא ידיעתם או לאחר מותם.
4. ביטול צוואה הדדית:
האפשרות לביטולה של צוואה הדדית היא (בשונה מצוואה "רגילה") מוגבלת. לאחר עריכתה של צוואה מסוג זה, ישנן 4 דרכים בלבד בה ניתן לבטלה (בהתאם לסעיף (ב) ו-(ג) לחוק הירשה) האפשרויות כוללות 3 מצבים המהווים ברירת מחדל (סעיפים א-ג שלהלן) ואפשרות נוספת (סעיף ד שלהלן):
א- כל עוד שני בני הזוג בחיים, כל צד יכול למסור לצד השני הודאה בכתב על ביטול הצוואה, במקרה זה שתי הצוואות בטלות;
ב- לאחר מות המוריש הראשון – היה ועיזבון המוריש טרם חולק, על בן הזוג המעוניין בביטול הצוואה להסתלק מחלקו בעיזבון על מנת שיוכל לבטל את צוואתו;
ג- לאחר מות המוריש הראשון – היה והעזבון חולק, על בן הזוג המעוניין בביטול הצוואה להחזיר לעיזבון את מה שירש או שווה כסף של מה שירש על מנת שיוכל לבטל את צוואתו;
ד- בזמן שהסעיפים הקודמים (א-ג) הם ברירת המחדל שנקבעה בחוק, ניתן גם לקבוע הוראה מפורשת (שונה) הנוגעת לאופן הביטול בצוואה/צואות ההדדיות. יש לשים לב לכך שקביעה מסוג זה, אם היא כזו השוללת לחלוטין את האפשרות לביטול הצוואה על ידי המצווה שנותר בחיים היא הוראה שאינה תקפה.
5. סיכום:
צוואה הדדית היא כלי משפטי חשוב ונפוץ אשר מאפשר להסדיר את חלוקת הרכוש של בני זוג תוך התחשבות בהעדפותיהם ובייחודיות שלהם. בראש ובראשונה הצוואה ההדדית מאפשרת לבני זוג להוריש לבן זוגם את כלל הרכוש המשותף (או חלק נבחר ממנו) לאחר מות הראשון. חשוב לא פחות, צוואה הדדית מאפשרת לעשות זאת, תוך שמירה על האינטרסים של היורשים הבאים בתור (בדרך כלל הילדים) תוך יכולת להסתמך על כך שבני זוגם יעשו את אותו הדבר.
מאמר זה נגע בנושא הצוואות ההדדיות באופן מאוד ראשוני, צוואות בכלל וצוואות הדדיות בפרט הן נושאים מורכבים אשר על מנת לעסוק בהן מבלי לבצע שגיאות חמורות יש להסתייע בעורך דין המתמחה בתחום. יובהר כי שגיאות מעין אלו יכולות (ומובילות בפועל) לנזקים חמורים הן בהיבט הרכושי והן בהיבט הבינאישי של בני המשפחה שנותרו. נזקים, מריבות ובעיות מסוג זה מוכרים כמעט לכל מי שגר בישראל ועל כן אין טעם לפרט את גודל הבעיה.
אור עדיני, עו"ד ומגשר בעל ניסיון עשיר בעריכת מסמכים משפטיים שונים, בין השאר בתחום הירושה והמעמד האישי. הליך עריכת צוואה הדדית נעשה תוך מתן קשב רב ותשומת לב לצרכיו הייחודיים של כל לקוח ומתבסס על שימוש בכלים משפטיים וגישוריים ליצירת תהליך נעים אשר מוביל לתוצאה מיטבית.
מאמר זה פורסם כידע כללי בלבד. המאמר לא מיועד לשמש כיעוץ משפטי אינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי. המידע הכלול במאמר לא מהווה המלצה לביצוע או אי ביצוע מהלך כלשהו.