בחנויות מכולת שכונתיות רבות ניתן לשמוע את צמד המילים "תרשום לי", אשר לרוב מעידות על עסקת מכר בהקפה - הלקוח משלם אחת לחודש, בתאריך מוסכם, עבור הקניות שביצע במהלך החודש שחלף.
דא עקא, אותם בעלי חנויות נאלצים לעיתים להתמודד עם לקוח, מזדמן או קבוע, אשר נמנע או מסרב לשלם עבור הסחורה שסופקה במהלך החודש.
לתופעה מגונה זו ניתן למצוא עדות אפילו בכנסת ישראל – בשנת 2009 הוחל איסור על מכירה בהקפה במזנון הכנסת. החלטה זו התקבלה לאחר שכשליש מחברי הכנסת לא שילמו עבור הסחורה שרכשו בהקפה ומזנון הכנסת נותר עם חוב בסכום כולל של 300 אלף ₪.
למרות האמור, בעלי חנויות רבים ממשיכים לתת אמון בקהל הלקוחות ולספק שירות של מכירה בהקפה. על אף יחסי האמון עם הלקוח ולאור הסטטיסטיקה המצערת, רצוי כי אותם בעלי חנויות יקפידו לתעד ולאמת את המכירה באופן שיאפשר לצמצם נזקים ולפעול לגביית החוב במידת הצורך.
כאשר ביהמ"ש נדרש להכריע בסוגייה נפוצה זו, פסיקותיו התבססו, רובם ככולם, על תיעוד ואימות הרכישות שבוצעו.
במקרים בהם הרכישות של הלקוח תועדו ואומתו, ביהמ"ש לא נדרש להעמיק בגרסאות הצדדים בכדי להכריע בדבר קיומו של החוב. זאת אומרת, שככלל ביהמ"ש מתייחס לתיעוד ולאימות הרכישות כראייה מספקת.
לעומת זאת, במקרים בהם התיעוד והאימות לא בוצעו באופן מוקפד ופרטני, ביהמ"ש נדרש להכריע בין גרסאות הצדדים. במקרים רבים, בשל התיעוד הלוקה בחסר, נמנע מן התובע להוכיח כי הנתבע חב לו חוב.
מפסקי הדין השונים ניתן ללמוד כי תובע אשר יציג בפני ביהמ"ש כרטסת מפורטת וחתומה, יעמוד בנטל ההוכחה הנדרש. יובהר כי ביהמ"ש אינו מספק רשימה סגורה של הנחיות לעניין הכרטסת, אך ברור כי כרטסת זו צריכה לכלול את פירוט הרכישות, תאריך הרכישות ואת חתימת הלקוח בצידן.
בכדי להיות על הצד הבטוח ביותר, רצוי בתחילה להחתים את הלקוח על התחייבות לפרוע את חובו פעם בחודש, בתאריך מוסכם, ולאחר מכן לתעד את הרכישות באופן שוטף ולקבל את חתימת הלקוח לצד פירוט הרכישות.
על חשיבות התיעוד והאימות ניתן ללמוד באמצעות השוואה בין תוצאותיהן של שתי תביעות, אשר הוגשו על ידי אותו בעל חנות מכולת, כנגד לקוחות שלטענתו לא שילמו את חובם בגין עסקאות מכר שבוצעו בהקפה.
באחת מהתביעות קבע בהמ"ש כי בעל חנות המכולת לא עמד בנטל הוכחת תביעתו. כבוד השופטת רקפת סגל מוהר כי הכרטסות אותן הציג התובע נראות ישנות והן אינן נושאות תאריך. כבוד השופטת חתמה את פסיקתה כך: "בעניין זה דומני כי אין לתובע אלא להלין על עצמו ועל דרך ניהול עסקיו בתקופות הרלבנטיות".
לעומת זאת, בתביעה השנייה קבע ביהמ"ש כי על הנתבע לשלם את חובו בסך של 13,670 ₪. כבוד הרשמת הבכירה טלי מירום העדיפה את גרסתו של התובע אשר לוותה בכרטיסיה עליה חתום הנתבע.
יצוין, כי תביעות מסוג זה ניתן להגיש בקלות יחסית ובעלויות נמוכות בביהמ"ש לתביעות קטנות, עד לסכום של 33,550 ₪, או לחילופין להגיש תביעה לביצוע על סכום קצוב בהוצאה לפועל (במידה ואכן קיים תיעוד ואימות מתאים), וזאת 30 ימים לאחר שנשלחה לחייב אזהרה באמצעות דואר רשום.
כפי שניתן להבין, בעל חנות אשר ישכיל לתעד מכירה בהקפה באמצעות כרטיסיה מסודרת וחתומה ע"י לקוחותיו, יעמוד בנטל ההוכחה הדרוש בביהמ"ש ולא יזדקק להציג ראיות נוספות בכדי לתמוך את גרסתו.
פורסם במגזין קופה רושמת מס' _
*** תוכנו של מאמר זה אינו מובא כתחליף לקבלת יעוץ משפטי על ידי עורך דין ונועד לשמש כמידע כללי בלבד, כל פעולה שנעשית על פי המידע והפרטים שבמאמר היא באחריות המשתמש בלבד.
כתיבה ועריכה:
עו"ד שחר הראל, שותף מייסד - מתמחה במשפט מסחרי, וליטיגציה אזרחית. בתוך כך עוסק בעריכת הסכמים, כמו גם בייצוג וליווי משפטי של יחידים ושל תאגידים בכל הערכאות המשפטיות, בבוררויות ובהליכי גישור.